פסק-דין בתיק ת"א 12720-04-10

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.         קיבוץ אשדות יעקב, הינו אגודה שיתופית חקלאית,  המאוגדת כקיבוץ (להלן : " הקיבוץ"), והוא בעל הזכויות במקרקעין שייעודם למגורים ולחקלאות מכוח חוזה חכירה דו צדדי, אשר נערך בינו לבין מנהל מקרקעי ישראל ביום 26/11/08 (להלן: " הסכם המשבצת").

2.         נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הוא בן לחברי קיבוץ, ונתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") נשואה לנתבע, ועברה להתגורר עמו בקיבוץ במהלך שנת 2006 בדירה הידועה כדירה מס' 2 בבניין 55 בקיבוץ (להלן: " הדירה").

3.         התביעה הינה לסלק את ידם של הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ, לרבות מהדירה, מחדר המדרגות ומהשטחים החקלאיים של הקיבוץ, וכן לחדול מלהפעיל את החווה ומשימוש במימי הקיבוץ שלא כדין, ובכלל זה, להתיר לקיבוץ לפצל את סעדיו.

4.         תחילת ההליכים בתיק דנא, בבקשה שהגיש הקיבוץ למתן סעדים זמניים, המורים לנתבעים לסלק את ידם מחדר המדרגות בבניין בו מצויה הדירה, והריסת תוספת הבנייה אותה הקימו והשתמשו הנתבעים לצורך סגירת חדר המדרגות, סילוק מכשירי החשמל שחיברו בשקעים השונים בחדר המדרגות, ופינוי כל חפץ ו/או מיטלטלין אשר הציבו בחדר המדרגות שבבניין המגורים, ללא אישור כנדרש מטעם הקיבוץ, ובכלל זה להימנע משימוש בחדר המדרגות כברכושם הפרטי, והטרדת דיירי הדירות הסמוכות, פגיעה ברכושם וסיכול מאמצעי הקיבוץ לשכן דיירים בדירות סמוכות.

5.         ביום 12/4/2010, נעניתי חלקית לבקשה, ואסרתי על הנתבעים לנעול את דלת העץ שהותקנה בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים בכלל, או לחסום או להפריע לגישת הדייר ו/או נציג מטעם הקיבוץ להיכנס לדירה שבה הוא מתגורר באותו מבנה בכל דרך שהיא.

לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 26/4/2010, ניתנה החלטה ביום 29/4/2010 המורה לנתבעים, בין היתר, להסיר את כל התוספות שהוספו על ידם ברחבת המבנה, ללובי של המבנה, או לכניסה למבנה, להסיר את הבמבוק ואת דלת העץ, לפנות את הרחבה מכל המיטלטלין והמכשירים החשמליים והחפצים האישיים של משפחתם. כן, נאסר על הנתבעים, לעשות שימוש באותו שטח כבשטחם הפרטי, ולהפריע לכניסת דיירים אחרים למבנה, או לסכל ניסיונות הקיבוץ להשכיר דירות במבנה לאחרים.

6.         הקיבוץ טען, כי על-פי החלטות מוסדות הקיבוץ, ילדי חברי הקיבוץ אינם מתקבלים אוטומטית לחברות בקיבוץ עם הגיעם לגיל 18, אלא עוד משנת 1997 הקיבוץ מאפשר לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל 30. הסדר זה כונה "הסדר צעירים", והותאם בשנת 2006 לתמורות שחלו באופי הקיבוץ, משיתופי לאופי של קיבוץ מתחדש.

7.         לאחר שחרור הנתבע מהצבא בשנת 2001, הוחל לגביו הסכם שנה ראשונה, כחלק מהסדר הצעירים האמור, במסגרתו הוגדר מעמדו כבר רשות-שכיר בקיבוץ.

            לאחר תום תוקף הסכם ה"שנה הראשונה" ועד מלאת 30 שנה לנתבע, הוגדר מעמדו בקיבוץ כבן משק תושב, בהתאם לאמור ב"הסכם הצעירים". מעמד זה הקנה לו רשות למגורים בקיבוץ, תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים, בגין הדירה שהוקצתה לו על ידי הקיבוץ. צעירים המתגוררים בקיבוץ מכוח "הסכם הצעירים", וכל עוד חוסים במסגרתו, קרי עד גיל 30, אינם נדרשים לחתום על הסכם הרשאה פרטני למגורים בקיבוץ.

8.         ביום 12/11/09, במלאת 30 שנה לנתבע, פקע מעמדו כבן משק מכוח "הסדר הצעירים"  בקיבוץ, והנתבעים נדרשו להסדיר המשך הרשאתם למגורים במסגרת מעמד של "תושב", בכפוף לחתימה על הסכם הרשאה כמקובל וכנדרש לבעלי מעמד זה בקיבוץ.  הנתבעים סרבו כנטען לחתום על הסכם ההרשאה, וע"כ ב"כ הקיבוץ פנה אליהם בכתב ביום 23/2/2010, אך הנתבעים התעלמו מדרישה זו, ולקיבוץ לא נותרה כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שניתנה להם, מכוח זכותו כבעל הזכויות במקרקעין. 

9.         בעוד הקיבוץ מנסה להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, נודע לו כי ביום 20/2/2010, הללו השתלטו על חדר המדרגות בבניין, ממש עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי. התנהלות זו היוותה נדבך נוסף באי נחת ומטרד לדיירי הבניין והשכונה, אשר גרמו הנתבעים. לאור התנהגות הנתבעים, כמפורט בכתב התביעה, פנה הקיבוץ בבקשה לסעדים זמניים במעמד צד אחד, בטרם הגשת התביעה. הקיבוץ טוען כי סילוק ידם של הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ הינו חיוני ונדרש לצורך הבטחת טובתם וביטחונם של חברי ותושבי הקיבוץ, וכן להקטנת נזקי הקיבוץ מפני מעללי הנתבעים.  

10.        הקיבוץ טען עוד, כי החל משנת 2006 החל הנתבע להפעיל חווה לגידול בעלי חיים על גבי שטחיו החקלאיים, חזירים ועופות בעיקר, בניגוד לחוק וללא אישורים נדרשים מהקיבוץ והרשויות. הנתבע כנטען הקים מבנים ארעיים ובהם משכן הוא את בעלי החיים, וחוסם את הגישה למבנים אלו בעזרת גדרות תיל ומנעולים. הנתבע במעשיו מקים גם סכנה תברואתית של ממש, המסכנת את ענף גידול העופות במשק, ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות, בהיעדר רישיון ופיקוח וטרינרי כנדרש. ניסיונות הקיבוץ וגורמים שונים מהמועצה האזורית עמק הירדן להפסקת המחדל שהקים הנתבע, עלו בתוהו.

11.        הקיבוץ טוען כי הנתבע הגדיל לעשות, עת חיבר שלא כדין את החווה שהקים למערכת ההשקיה של הקיבוץ ללא היתר או תמורה, ותוך סיכון מכסת המים של הקיבוץ לצרכיו החקלאיים. הקיבוץ ניסה פעמים רבות לנתק החיבור למערכת המים, אולם הנתבע שב וחיבר החווה למערכת המים של הקיבוץ שוב ושוב.

12.        הנתבעים טענו כי "הסדר צעירים" הינו הסדר במסגרתו זכאים היו בני הקיבוץ עם שחרורם מצה"ל להמשיך ללמוד מחוץ לקיבוץ ולאחר מכן לפנות לקבלה לחברות עם הגיעם לגיל 30, וכי קבלתם לפי הסדר זה הייתה אוטומטית, והדיון בה היה פורמאלי. הם טענו כי דחיית הנתבעים ומניעתם מלהיות חברים בקיבוץ, פוגעת פגיעה קשה בעקרונות יסוד, כעקרון השוויון, ללא כל טעמים ראויים.

הקיבוץ לא העלה כנטען את שאלת קבלתם לחברות בצורה אובייקטיבית ועניינית בפני האסיפה הכללית, תוך הפרה של הוראות התקנון.

13.         הנתבעים טענו עוד, כי הנתבע גר בדירה 12 שנה, וכבר 3 שנים או יותר פונה למזכירות הקיבוץ לעבור לדירה גדולה יותר. הובטח לו כי כשתתפנה דירה הוא יועבר, אך ההבטחות לשווא. כן, התברר לו, כי בקיבוץ מתבצעת השכרת דירות בתשלום, דבר המהווה הפרה של חוזה המשבצת עליו חתום הקיבוץ.

14.        באשר לחווה, לא מדובר בחווה כתיאורו המוגזם והמופרך של הקיבוץ, אלא בפינת חי שהנתבע בזמנו קיבל כל התמיכה מטעם הקיבוץ להקמתה, ובעלי החיים שבה נבדקים על-ידי וטרינר מוסמך.

15.        מערכת ההשקיה כנטען מתופעלת בתיאום עם מרכז המשק, אשר בשנת 2007 בהיותו בתפקידו, סוכם שלא צריך להרכיב שעון מים, כי העלות הנה יותר מהעלות השנתית לצריכת המים בפינת החי. בשלב מתקדם, הותקן שעון מים על חשבון הנתבע.